לבד נכנסתי לכיתה החדשה…
לבד עליתי על האוטובוס בבאקו"ם
לבד נכנסתי להרצאה בקורס הראשון באוניברסיטה
ולבד נחתי בהודו
אבל כלום לא היה כמו הלבד שבו ישבתי ב"חדר ההנקה" בבית היולדות
בשעה 3 בלילה . לבד אני והתינוק שלי .
ההיגיינה אולי קצת הזכירה קצת את הודו
הריחוק של הצוות הזכיר קצת את המרצים מהאקדמיה
ובכלל הגישה, קצת הזכירה את האוטובוס ההוא בבאקו"ם
אבל אין שום דבר בעולם שהכין אותי ללילה הזה
ולהרבה לילות שהגיעו אחריו
עד היום אני מחפשת את המתכון שיוצר כזו בדידות
אולי אם אני אבין אותו אוכל לייצר לו פתרון
כדי שאחרות לא ירגישו ככה לבד
הבדידות הזו בטוח מורכבת מהרבה הורמונים
ועייפות – שהם תנאי הפתיחה לא משהו בכלל ,
אליהם מצטרפים הרבה משתנים, מצב פיזי אחרי הלידה ומצב התינוק.ת
כמובן גם מצב נפשי , יחד עם הרבה מחשבות הרבה אחריות
חוסר אונים וחוסר ידע
אני יכולה לרשום כאן הרבה אפשרויות להתמודד
עם התחושות האלה
מקורסים מקצועיים מעולים ועד סדרות סוחפות שמארחות לחברה
אבל הדבר שהכי חשוב לי ואולי בכל
הנושא הזה הוא החשוב ביותר
לדבר את זה
לתת לזה שם
לדבר הזה הכבד שיושב על הלב
זה שאת לבד
ולדעת כמה שזה טבעי להרגיש ככה אחרי לידה ,
אפילו להתכונן להרגיש ככה אם את לפני
ואם את שם אז לדעת
כמה כמוך סביב העולם מרגישות את הלבד הזה
בדידות של אמא טריה
ואחרי שאת יודעת שקוראים לזה לבד
וככה זה מרגיש
את יכולה להגיד את זה למישהי או מישהו בקול רם
ורק אז לחשוב רגע, מה עושים עם הלבד הזה ?
יש אצלך בפנים כמה תשובות לזה
כאלו שיעשו לך תחושה פחות בודדה
ומה עזר לי ?
התברכתי ותמזל מזלי ששתי חברות ילדות
שלי ילדו מאוד סמוך אלי
בימים הראשונים של קבוצות הווטסאפ ! כן כן … לפני 13 שנים
וזו הייתה הקבוצת ווטסאפ הראשונה שלי
קבוצה שהיו בה מלא שאלות
ומלא התכתבויות – בעיקר בלילה
היו עוד כמה דברים שתמכו בי
ובכל פעם שילדתי הם השתנו
והתכוננתי יותר טוב לתחושות האלו
ועדיין היו, הרבה מאוד שעות וימים ושבועות
שהרגשתי בהם –
האמא הכי בודדה בעולם